|
|
צוהר לנפש ולחיי היום יום – הקינה, התפילה והשירה 507 בְּנוֹא אָמוֹן יְלָדוּנִי וְשָׁרְשִׁי / בְּאֶרֶץ מַעֲרָב מֵעִיר סְפָרָד וְהַשִּׁיר לִי מְלֶאכֶת מִנְּעוּרָי / וְלִבִּי לוֹ מְאֹד יֶהֱמֶה וְיֶחְרָד שְׁקַלְתִּיו מִבְּלִי חֶסְרוֹן וְיִתְרוֹן / וּמִלֵּאתִיו מְחֻבָּר גַּם מְפוֹרָד וְרָצָה לַעֲבוֹד אוֹתִי לְבַדִּי / וְגַם פָּשַׁע בְּזוּלָתִי וּמָרָד וְלֹא שָׁקַט עֲדֵי עָלָה בְּסֻלַּם / חֲמוּדוֹתָיו וְדִבֶּר בִּי וְיָרָד וכשמוע העם ערך שירי אשר ערכתי, ידעו ארצי ומלאכתי, וגדלה בעינם מעלתי, והסכימו על אהבתי .
To the book |
|
|