זִרְמֵי מחשבה ושיח בין-דתי 473 98 גם בנושא המוסר המקראי, ועל כן אין זה מפתיע שההוגים היהודים חשו בנוח עמו . זה העמיקו המֻעתַזלים את הגישה התאולוגית וטענו כי 'חסדו' של האל ( בערבית : לֻטְף ) מתגלה לבני האדם באמצעות נביאיו, וכי מִצווֹת הקוראן, כספר ההתגלות של האל לנביא מֻחמד, נועדו להרחיק אותם מן הרוע . האדם נתפשׂכמי שמוטל עליו לקיים את מִצווֹת האל ( בערבית : מֻכַּלַּף ) . לפי תפישׂתם כולל הקוראן מצוות שִׂכליות ( בערבית : עַקְלִיַּה ) , שהאדם יכול היה להגיע אליהן באמצעות תבונתו וכושרו השכלי, ללא מיצוע נבואי, ומצוות שִׁמעיות ( בערבית : סַמְעִיַּה ) , שהאדם יודע לקיימן רק בזכות ההתגלות לנביא . עקרון הצדק האלוהי טומן בחובו את 'חופש הבחירה' של האדם וההתנגדות לדטרמיניזם ( קביעת הגורל מראש ) . לתפיסת האסכולה המֻעתַזלית העניק האל לבן האדם בחירה חופשית לקיים את המצוות המוטלות עליו, או להָפֵר אותן . אילו היו פעולותיו של האדם נגזרות מראש, לא הייתה כל משמעות למשפט הצדק האלוהי . מכך נגזרת גם תורת הגמול המורכבת של המֻעתַזלַה : האל שופט את האדם בהגיעו לעולם הבא – ומזַכֶּה בגן עדן, היינו בחיי העולם הבא...
To the book