|
|
יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 275 ל ירושלים , אך לא יכחיד את כל מי שנמצא בה, אף על פי ששאריתהּ היא בת עוולה, שנאמר וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם וְאֶת-עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ ( יח' יד 22 ) . כתוב זה מעיד על נכונות דברינו לעיל, וכבר קדמו לכך הדברים בהבטחה בברית ( לעתיד ) כשאמר וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם ה' לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה ( יר' ה 18 ) . וכך נהג האלוהים עם האבות בעת היותם בארץ, כאשר הגדישו את הסאה בעוונותיהם, 109 ואת מה שדורש מהם אלוהים, באומרו ולא היה אחד מהם שהפיץ את עשיית הטוב שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וגו' ( יר' ה 1 ) ; ואמר וָֽאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּֽדֵר-גָּדֵר וְעֹמֵד ( בַּפֶּרֶץ ) וגו' ( יח' כב 30 ) . והאל נהג עמם כך לא רק בעת היותם בארץ ( ישראל ) , אלא גם כשהם ( חיו ) בגלות, באומרו על אודותם שהם יעבדו אלוהים אחרים לאחר גלותם וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם וגו' ( דב' ד 28...
To the book |
|
|