א. המסורת הקראית של התרגום הערבי למקרא: רבגוניות, צמידות, הרחבות נקודתיות

יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 227 עם זאת חלקו תרגומי הקראים שיטת-תרגום מובחנת ומינוח משותפים ( ראו דוגמאות להלן ) . התרגומים הופצו על פי רוב כחלק בלתי נפרד מחיבוריהם הפרשניים של יפת 3 ושל פרשנים קראים אחרים . תרגומים אלה היו בדרך כלל 2 של ישועה בן יהודהבן עלי, הרכיב האמצעי במבנה המשולש של חיבוריהם . שכלל את המקור המקראי ( פסוקים מלאים או תחילתם [ היינו 'דיבור המתחיל', ד"ה ] מועתקים בעברית ) ; את התרגום הערבי באותיות עבריות ; ואת הפירוש הערבי באותיות עבריות . לעתים הועתקו רכיבים אלה גם בכתב ערבי תוך תִעתוק המקור העברי לערבית . במסורת הקראית מתקופה זו לא ניכרה נטייה לבסס את מעמדו של תרגום ערבי אחד על פני אחר . לעומת זאת מוטעמת הפונקציה החינוכית שממלא התרגום כרכיב בשיטה למדנית כוללת, שמטרתה לבסס את העיון העצמאי במקרא . הדוגמאות שלהלן לקוחות מתרגומיהם הערביים של יפת בן עלי ושל ישועה בן יהודה ליחידת הסיפור שבבראשית ב 15 - 25 . באמצעותן נוכל ללמוד על השיטות המיוחדות שפיתחו הקראים בתרגום תופעות תחביריות, לקסיקליות וספרותיות המאפיינות את הסיפור במקרא . להלן נציג את מסירת התרגום הערבי לברא...  To the book