|
|
מִוַעְיְנוֹת הלשון והמילונאות 185 האנשים על אמרוֹ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם ( שם טז 6 ) ; שהרי אם הדבר אסור, כיצד אומר הנביא שיגיע זמן וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ ? התשובה על כך : שהדבר הוא מעשה מגונה, שהאל אסר אותו באמרוֹ לֹא תִתְגֹּדְדוּ , אך כאשר עשו זאת כמרי לבורא ובניגוד למאמרו, אז נאמר להם שיגיע זמן שבו ימותו בחוריכם ומי שיָקָר לכם ולא תגיעו לעשות זאת ולא תבצעו את המרד שהתרגלתם לעשות . וזה אמרו וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד ( שם ) . וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אֵבֶל [ . . . ] וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים ( שם, 7 ) . ובכל התיאורים הללו יש משהו שהוא חובה, יש משהו מותר ויש משהו אסור . ומכאן נאמר בארמית גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי ( דנ' ד 11 ) – חתכו, כרתו את העץ . ויש אומרים שבדומה לו הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי ( יר' כ 10 ) כרתו בנו ונכרות אותו כלומר נחתוך אותו מן העולם . אבל לדעתי, מלשון הדיבור הוא קרוב יותר בגלל ההקשר אוּלַי יְפֻ...
To the book |
|
|