ה. מאפייני הכתוּבּוֹת הקראיות

משעולים בהלכה הקראית הקדומה 165 בשנת ,1036 ואינו אלא נוסח כללי לנישואין בין רבני לקראית בארץ זו . לא מצינו נישואין מעורבים בין קראים לרבניים בירושלים . שוני בולט בין הכּתוּבָּה הקראית לַכּתוּבָּה הרבנית הוא השפה שבה התחברו : הכּתוּבָּה הקראית לא נכתבה בארמית אלא בעברית . במשך מאות השנים שבהן עשו חז"ל שימוש בשפה הארמית נוספה לה הִלָּה של קדוּשה, ואילו הקראים ראו בשימוש בה אמצעי בידי הרבניים להתרחק מן המקרא . הם לא למדו שפה זו ולא השתמשו בה . אשר לתִארוך שאנו מוצאים בכתובה הקראית, 'למספר היוונים', הרי זה 'מניין השְטָרוֹת', שמקורו בלוח הסלווקי משנת 312 לפנה"ס, אשר שימש אף את הרבניים באותה תקופה . בַּכּתוּבּוֹת נקראים הקראים בשם 'בני מקרא' או 'אנשי מקרא' . במסמכים אלה צוינו עקרונות חשובים בדתם שהזוג הנישא צריך להיות נאמן להם . הכּתוּבָּה הירושלמית מציינת את מועדי החגים על פי ראִיית הירח, בעוד שהרבניים קבעו את לוח השנה על פי חישוב . הצורך בעיבור השנה נקבע על פי ה'אביב' – מצב הבשלת השעורה בשדות ארץ ישראל : ' כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב ' ( שמ' ט 31 ) . הקראים 'אֲבֵלֵי ציון' בירושלים לא אכלו בשר ...  To the book