|
|
משעולים בהלכה הקראית הקדומה 137 הַמלֵך עלי מלך, והדבר יוּתר לך . ומעיד הדבר שלפני שיתגשמו תנאים אלו אסור 10 ומאותו הטעם אסור היה עליהם לאכול חֻלים . היה עליהם להמליך מלך, ( ד ) וטעם נוסף : הוא התנה אכילת בשר חוּלים ב שְׁעָרִים , שנאמר וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ ( דב' יב 21 ) , כפי שהִתנה אכילת קָדשֵי קָדֳשים במקום קדוש , והתנה אכילת חלק מ הקָדֳשים במקום טהור . והכתוב לא היה צריך לומר : ולא תאכל ה חֻלים מלבד ב שערים , כשם שלא נזקק לאסוֹר אכילת קֹדֶש וקָדֳשים במקום שאינו מקום קדוש . ולא אסר מלאכול ה קָדֳשים ( מחוץ ) ל מקום טהור . ואומרו : אכול דבר זה זאת במקום פלוני, פירושו שלוּּ היה מותר לאוכלו בכל המקומות, לא היה נצרך לציין את ה שְׁעָרים , כשם שלא נצרך לכך בבשר צֵיד חיה ועוף . ולא ייתכן שנסבור שאומרו : בִּשְׁעָרֶיךָ כולל את כל המקומות שגרים בהם בני ישראל , כמו מקום ומושב , מפני שבכל מקום שמצוינים בהם ה שְׁעָרים , הכוונה היא ל ארץ ישראל , ולא מקום אחר זולתה . ואם יביאו לראָיָה את הכתוב אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם ( זכ' ח 16 ) , הרי דברים אלו נאמרו ל כֹּהנים , כאשר א...
To the book |
|
|