|
|
שורשי הפולמוס 125 סלמון מביא מובאות מספרות חז"ל הקדומה, המעידים ש'נעדר אד"ו ואג"ו שניהם וגה"ז ובד"ו נאסף עמהם' . כלומר, עקרון הדחיות לא היה ידוע לדורות הקדומים של הרבניים, הם התַּנָאים . אשר ליום כיפור, המשנה ( מנחות יא, ז ) עוסקת לתומהּּבשאלה מה דינו של 57 ומה דינו של קורבן 'שָׂעיר של יום הכיפורים' 'לחם התמיד' אם יום הכיפורים חל בשבת, ( על פי במ' כט 11 ) אם חל יום הכיפורים בערב שבת . סלמון טוען שזו ראָיָה לכך שיום הכיפורים חל ביום ו בשבוע : 'זאת ראָיָיה גדולה כי יום הכיפורים נפל ערב שבת בתחילה ( . . . ) והיום למה שינו דרכם' . סלמון לומד מהכתוב בתוספתא ( סוכות ג, א ) שיום הכיפורים חל ביום ג בשבוע, וזאת בניגוד לדברי הרבניים בדורו . בתוספתא נאמר שמצוות חיבוט ערבות במקדש ביום הושענא רבה ( כ"א בתשרי ) דוחה שבת . אם כ"א בתשרי חל בשבת, פירוש הדבר שיום כיפורים, י' בתשרי, חל ביום ג בשבוע . מן המשנה ( שבת טו, ג ) עולה שיום הכיפורים יכול היה לחול בימים ו או א בשבוע, ומן המשנה ( חגיגה ב, ד ) אנו למֵדים שחג השבועות יכול לחול ביום שבת . המסקנה של סלמון ברורה : 'ושִפלוּת פיתומי סעדיה לעיני כל ידועה ...
To the book |
|
|