קרנו וקרנו

כאוס וחיים 97 הקרוב של רובספייר, נשיא הקונבנט, ושר המלחמה ב"ועד לשלום הציבור" שהנהיג את המהפכה, המלחמה והטרור, שותף לכתיבת החוקה של 1793 , והראשון באירופה שהציע ותכנן חובת השכלה לכל האזרחים ואת זכות הבחירה הכללית . ( הקונבנט היה האסיפה המחוקקת בשיאה של המהפכה הצרפתית, ו"הוועד לשלום הציבור" היה גוף בן 12 חברים ששלט באופן מוחלט בצרפת בחודשי המהפכה, המלחמה והטרור ) . לזר קרנו כיהן בדירקטוריון שניהל את צרפת אחרי נפילת רובספייר, ומינה את נפוליאון הצעיר לגנרל ולמפקד החזית הצפונית, וזאת בניגוד לדעתם של כל יתר חברי הדירקטוריון . הוא גם היה שר המלחמה של נפוליאון עד שפרש ב- 1804 במחאה על הכתרתו של נפוליאון לקיסר . קרנו, שהיה רפובליקאי, פרש מהפוליטיקה ומהצבא והתמסר לחינוכם ולהשכלתם המדעית של שלושת בניו . ב- 1812 , לאחר מפלתו של נפוליאון ברוסיה, חזר קרנו לסייע לקיסר המובס וארגן בהצלחה את הגנת אנטוורפן כנגד צבאות הקואליציה שפלשו לצרפת מכל עבר . ב- 100 הימים שבהם חזר נפוליאון מהגלות באי אלבה לצרפת, הוא מינה את קרנו לשר הפנים . לאחר מפלתו הסופית של נפוליאון ב- 1815 וחזרת המלוכה, גלה קרנו מצרפת ומת בג...  To the book