ו. לומר את המילה האחרונה: אינטלקטואלים חזקים, אינטלקטואלים חלשים

6 4 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן אך אם קשוע אינו משתף פעולה עם אינטלקטואליות זקופה ומפוכחת כזו, אילו עוד משמעויות של אינטלקטואליות יכולים הוא או דמויותיו הפתטיות להציע ? אם הם לנצח מחמיצים את האפשרות לשינוי, את אפשרות הסליחה האישית והפוליטית, האם יכולה כלל להיות להם משמעות כלשהי כאינטלקטואלים ? האין מחויב האינטלקטואל למעורבות חברתית או פוליטית ? האם ייחשב הדבר לשיגעון אם יפקפק האינטלקטואל באפשרות לשינוי ? דמויותיו של קשוע, אולי אפילו קשוע עצמו, קרובים יותר למה שמיכל בן-נפתלי ( 2009 ) כינתה ״אינטלקטואלים חלשים״, או ״פורשים״ . בשביל בן-נפתלי לכל אינטלקטואל, גם המגויס ביותר, יש מרווח או מרחב לימינלי שהוא זקוק לו כדי לנתק את עצמו מהרבים ( בן-נפתלי, 2009 , עמ‘ 14 ) . נסיגה כזאת מקושרת גם להתרחקות ולחשד עמוק באפשרות לשינוי ( שם, עמ‘ 18 ) . קווי דמיון נוספים בין קשוע ודמויותיו לבין עמדת האינטלקטואל החלש הם היעדר הרעיון והחוויה של בית, גם אם אינו מחוסר בית פיזי ( שם, עמ‘ 19 ; עמ‘ 27 ) . בן-נפתלי דנה באתגר הפרדוקסלי של האינטלקטואלים החלשים : האם הם יכולים להתמודד עם התפיסה המוטעית של עמדתם כמתנגדים, מבל...  To the book