היַזָּם בּוּאוֹנַפַּרטֶה

521הטֶרפַּ נַ וֹם בּ וּ אזָּיַה . בחיוךגודפרואה", אמר האקדמאיהמקוםעלברכהתבוא" : המשיך הוויקונט . הפונדק של הנמוכה ודלתלידעמדוהם "כאן סעדתי ביום שבו הובילו הרוצחים את מלכתנו היקרה אל הגרדום" . "אני לא הייתי מסוגלת לאכול באותו יום" . כמו,לשולחןשבת "לא אמרתי שהיה לי תיאבון, גבירתי . אולם נאלצתי ל אבל ! דחשולאבוי . לבתשומתמעוררהייתיכןלאשאם . הימיםשארבכל עלהתלוצצוסביבייםוחזאתם יכולים לתאר לעצמכם מה הרגשתי . הפ אנטואנט רימשללעזרתהלבואיכולתילאכבר אני , ולהורגההוצאה המרקעםיחדבלעתייתי גם אילו נהגתי בטיפשות . את דמעוהמסכנה עשרים לפני ולאאתמולזההיה . אני זוכר את זה לפרטי פרטים כאילו הדוחה " . עושה אותי צעיר יותרלאזה . . . אגבודרך . שנים ושבע שאלה" ? בהערארוחתאתסעד , אתה רוצה שנ דיבואה"וכאן, מר " ? רהשתפהמרק שבינתיים חושבאתה . "המרקיזה . באירוניה גודפרואה "לא, אבל הוא יתובל בזיכרונות היסטוריים", אמר ולים "קדימה, בואו ניכנס", החליטה הדוכסית . "ארוחה טובה אנחנו יכ אחרי ארוחה עשירה בזיכרונות, : ידידנו שללרוחו מבינהאני . יוםכללקבל " . יותרעודגדולהיהמחה לחזור הביתה תההשׂ הוסיף",לכםהושבוולמלךלאלהודותש, לארמו...  To the book