הבן

ס י פ ו ר י ם פ י ל ו ס ו פ י י ם 76 בשלווה ובקור רוח שקלתי, הכנתי ורשמתי את הדברים . הגיע הערב שבו " בני, רעייתי ובתי . את הכעס, בחברתלשולחןתילבצע את זממי . ישבביקשתי ה העצבנות וההתרגשות שהיו מנת חלקי בימים האחרונים הסברתי בדאג זמן פרידה . אני יכול – מנוחת הערב שלהאווירהשׂתררהלעסק, אבל עכשיו שהחלה ללבלב, לומר שנהגתי באומץ לב . התלוצצתי עם האשה והבת ולפרוח . יש להניח שדווקא עכשיו נזקקה לי יותר מתמיד . נדמה היה לי שעד אבל – רק בן עשרים,ס הנאותה בידי בני תיפקדהועכשיו, כה הזנחתי אותה לאך . . . כמו שאמרתי התלוצצתי עם האשה והבת, אבחור כארז, מגן חסון . יסביבהכלהתערפלהבטתי בוכש ; יכולתי להישיר מבט אליו כרגיל נשקתי לרעייתי ולבתי על , בירכתי את הנשים בברכת ליל מנוחה " תקפה אותי חולשה . נישקתי אותו באריכות , לרגע קט אבל לנוכח בני ,מצחן רבה . הוא שלח לעברי מבט חוקר . עכשיו אני יודע שאותה נשיקה הסגירה יה מוכן . . . אותי . . . הלכתי לחדרי . רציתי לחכות עד שכולם יירדמו . האקדח ה . די היה לו במבט אחד על מנת להביןהנס עמד בפתח , לפתע נפתחה הדלת את המתרחש . רציתי להתנפל על האקדח, אבל הוא היה מהיר ממני, ה...  To the book