סולון בלידיה

ס י פ ו ר י ם פ י ל ו ס ו פ י י ם 16 חוקמסַכֵּן את הי . כבר עתה כוחי מפחיד אותי, שכן הוא הנסתר של חוקַ ,או מן ההרים,ים מאזורי החוף אנש שחקקתי . מדי יום ביומו באים אלי או להקל את,אפשר לרופף מעט את הצווים שציוויתיוליושואלים אותי א לעשות ככל העולה עלרשאיהיכול,-לוהכ,ן הראשוןהאָרכוֹ הנניאני . העול ךשלילה את מה שארגתי בממדיה עלי לפרוםפֵּלוֹ נֶ האם בדומה לפֶּךרוחי . א , המבקשים לדעתיםקרב בעלי המלאכה הזעירמויש אחרים, בעיקר ? םהיו . הניסיון להסביר לכל אחד ואחד את טובת המדינה י את המניעים להחלטותַ ישחוקקתיעלול היה להזיק . בחוקים שאףהיה מתגלה כברכה לבטלה, ו על האנשים שאני חייב להכאיב להם . ולעתים אני מצר קשיים ומכשולים, היוצרה או מצוקהתאבל בכל ע,ןארכורת המשלהתפטר מ נוח היה לי שבו הם נותנים אמון . אטיקה לשוב, כי אני האיש היחיד ב י מבקשים ממנ – ר את אהדת העםשמאו כדי למתוך רחמים – ואז היה מגיע היום שבו אינני מתעלם ס, ו ניקוֹ וֹ הייתי מנקב את הלוחות שלי . אני אדם ככל האדם, היפּ . "ותייחולשמ שקע במחשבות . "ומה בדעתךו היפוקינוס "זה כמובן מצב ביש", אמר . "שהגעת לכלל החלטה אני רואה בעיניך ? תלעשו ה, היהעלהתרכ...  To the book