פרק שישי: התנגדויות לעיון הפילוסופי בייחוד ה‘

98 " ש מ ע " - ע י ו ן מ ט א פ י ז י ל א ו ר ה מ ק ו ר ו ת מרכזיותו של המעשה על פני העיון תפיסה זו מוצאת את ביטוייה באמירה רווחת ולפיה היהדות היא דת של מעשים ולא של עיון . פיתוח אחד ומוכר בימינו של תפיסה זו ניתן בעמדתו של ישעיהו ליבוביץ : מבחינת תכנו החיובי של שמע ישראל — לא היה דבר שהיה שנוי במחלוקת חריפה בעולמה של המחשבה הדתית היהודית יותר מאשר משמעותו של פסוק זה . ה“אחד“ של רמב“ם וה“אחד“ של האר“י, לא בלבד שאינם זהים, אלא הם סותרים זה את זה . כיצד ייתכן שבתודעה ההיסטורית של היהדות הדתית שניהם יחד מופיעים כלגיטימיים ? הווה אומר — מפני שהם לא 3 נחלקו בהלכה . אני מניח כאן לשאלת הגישות השונות להלכה ולמחלוקות הלכתיות הנובעות מן הפתיחות של ההלכה לקבלה ולהגות בכלל . בשלב זה נדגיש רק שליבוביץ מסתפק במה שהוא מכנה המובן השלילי של פסוק שמע : אף הראציונאליסטים של ימי-הביניים, שביקשו להגדיר את ישראל כ“קהל המייחדים“, לא אמרו כלום . לאמונת הייחוד הגיעו בני-אדם גם מחוץ ליהדות ובלי השפעתה, ואילו ליהדות עצמה אין הפסוק “שמע ישראל . . . “ משווה תוכן, אלא משמש לה סיסמה וסימן היכר — ומשמעותו העיקרית היא ש...  To the book