|
|
662׀ ד"ר מייקלין דוקלף השחר הזה מצא אותנו על צלע הר בגובה של כמה אלפי קילומטרים . השמש עוד לא זרחה, והסתתרה מאחורי הר שהתנשא ממזרח, אבל זוהר צהוב וחמים החל לזרום על פני הסוואנה מתחתינו . אנחנו נמצאות דרומית לקו המשווה, כ- 150 קילומטרים ממישורי הסרנגטי, ועכשיו חורף בטנזניה . האדמה יבשה ומאובקת . סלעים ורודים ולבנים מנקדים את צלע הגבעה . שלושה ענפים חשופים ואפורים מתעקלים אל השמים כמו אצבעות ארוכות וצנומות של מכשפות . רק עצי השיטה הצליחו להחזיק בכמה עלים, וכולם מתקבצים על הענפים העליונים . כך הם נראים כמו צרפתים החובשים ברטים ירוקים . רוזי ואני מדביקות את תאא וחבריו . גם המתורגמן שלנו, דייוויד מארק מאקיה, הצטרף אליהם, וכל ארבעת הגברים עצרו לבחון משהו על הקרקע . טביעות רגליים בחול . הגברים מקווים ללכוד הבוקר בבונים . אבל הם ירדפו אחרי כל דבר שיראו — חזיר הסבך, דיקדיק, סיבֶט, מה לא . הציד הוא הדרך העיקרית שבה תאא מפרנס את משפחתו . תאא בשנות הארבעים לחייו, אב לשבעה ילדים . גילו ניכר בשלושה חריצים עמוקים על מצחו, שמעמיקים עוד יותר כשהוא מעיף מבט ציידים, לקטים, הורים׀ 267 על פני הסוואנה . הוא...
To the book |
|
|