פרק שמיני יותר, מעת לעת

מעוררות תגובה פאראסימפתטית רבת עוצמה עוד יותר . ככל שאנו שואפים אוויר בצורה רכה ועמוקה יותר, וככל שאנו מאריכים בנשיפה, כך הדופק אטי יותר ואנו נעשים רגועים יותר . אנשים התפתחו להעביר את רוב שעות הערוּת שלהם ‑ ואת כל שעות השינה שלהם ‑ במצב של התאוששות ורגיעה . צ'יל ‑ אאוט הוא מה שעושה אותנו אנושיים . החצי השני, הסימפתטי, של מערכת העצבים האוטונומית, ממלא 6 הוא שולח אותות מעוררים לאיברינו ואומר להם להתכונןתפקיד הפוך . לפעולה . המון עצבים המקושרים למערכת הזאת פרושים בחלק העליון של ריאותינו . כשאנו נושמים נשימות קצרות ומהירות, מולקולות האוויר מדליקות את העצבים הסימפתטיים . וזה פועל כמו שיחה למוקד החירום . ככל שהמערכת מקבלת מסרים רבים יותר, כך גדול יותר מצב החירום . האנרגיה השלילית שאתם מרגישים כשמישהו חותך אתכם בכביש או עושה לכם עוול בעבודה היא פעילות מוגברת של המערכת הסימפתטית . במצבים האלה, הגוף מפנה מחדש זרימת דם מאיברים חיוניים פחות, כמו 7 הקיבה ושלפוחית השתן, ושולח אותו לשרירים ולמוח . הדופק עולה, 8 האדרנלין נכנס לפעולה, כלי הדם מתכווצים, האישונים מתרחבים, כפות הידיים מזיעות, המוח מתחדד...  To the book