פרק שלישי אף

הבדיקות שאולסון ואני עשינו לפני שלב האף הסתום . התוצאות תהיינה מוכנות בעוד כמה שבועות . רק לאחר שאני חוזר הביתה בערב ושוטף את הסינוסים פעמים אחדות, אני מסוגל לנשום נשימה ראשונה מלאה דרך האף . אני לוקח מעיל ויוצא יחף לחצר האחורית . כמה אניצים של ענני צירוס חוצים את השמים, גדולים כספינות חלל . מעליהם מבקיעים כמה כוכבים עיקשים מבעד לערפל ונקבצים סביב ירח מתמלא . אני נושף אוויר עומד מחזי ושואף . אני מריח את צחנת הגרביים ‑ הישנים החמוצה של בוץ . את ניחוח שפתון ה"בלק לייבל" של שטיחון הכניסה הרטוב, את שמץ הליזול של עץ הלימון וצביטת האניס של עלים קמלים . כל אחד מהריחות האלה, החומר הזה בעולם, מתפוצץ בראשי בצבעי טכניקולור . הריחות כל כך תוססים ומבהילים שאני כמעט יכול לראות אותם ‑ מיליארד נקודות צבעוניות בציור של סֶרָה . אני שואף פעם נוספת ומדמיין את כל המולקולות היורדות בגרוני ונכנסות לריאותי, מעמיקות אל זרם הדם ומספקות דלק למחשבות ולתחושות שהולידו אותן . 1 בעומדי שם לבד, בנחיריים ריח הוא החוש הקדמון ביותר בחיים . מתרחבים, עולה על דעתי שנשימה היא כל כך הרבה יותר מהכנסת אוויר לגוף . היא החיבור הא...  To the book