את פיו עוד יותר ובה בעת הגבירה את סיכוייו לפתח חנק לילי כרוני 2 כשהגיע לשנות העשרים והשלושיםהמכונה דום נשימה בשינה . בחייו, נשימתו נעשתה מאומצת ולקויה יותר, ונתיבי האוויר שלו הלכו ונחסמו . פניו המשיכו בדפוס הצמיחה האנכי שהוביל לעיניים שמוטות, לחיים בצקיות, מצח משתפע ואף בולט . למרבה הצער, הפה, הגרון והגולגולת הלא מפותחים והמנוונים האלה שייכים לי . אני שוכב על כיסא הבדיקה במרכז הכירורגי האוֹטוֹלַרינגוֹלוֹגי לניתוחי ראש וצוואר באוניברסיטת סטנפורד ומסתכל על עצמי, מסתכל לתוך עצמי . זה כמה דקות שד"ר ג'איאקר נאייק, מומחה לניתוחי אף וסינוסים, משחיל לי בזהירות מצלמה אנדוסקופית לתוך האף . הוא נכנס לי עמוק כל כך לתוך הראש, שהמצלמה יוצאת מהצד השני ונכנסת לגרון . "תגיד אֶהההה," הוא אומר . לנאייק יש הילת שיער שחור, משקפיים מרובעים, נעלי ריצה מרופדות וחלוק לבן . אבל אני לא מסתכל לא על פניו ולא על בגדיו . אני מרכיב זוג משקפי וידיאו שמזרימים אלי שידור חי של המסע ברחבי הדיונות, הביצות הלחות והנטיפים המעטרים את מערות הפָּנים ההרוסות שלי . אני מנסה לא להשתעל, לא להיחנק ולא להקיא בזמן שהאנדוסקופ מתפתל עמו...
To the book