המשאלה של חנה מרון

מערכה רביעית הקאמרי 303 בניו יורק, והיא מבקשת להשביע את תאבונה לתרבות בינלאומית . מרגע שנחתה פרסתי עליה את חסותי . מיד לאחר שהניחה את מיטלטליה במלון הצטרפה אלי להצגה בברודוויי, "הנערים בסתיו", מחזה שנכתב בהשראת עלילות תום סויר . כשישבה לצדי במושבים טובים במרכז השורה השנייה, לא ידעה האורחת כי כשיֵרד המסך תיפתח בפנינו הדלת אל מאחורי הקלעים ונפגוש את מי שלפני רגע היו על הבמה : כוכב הקולנוע ג'ורג' סי סקוט ( ג'נרל פטון ) והקומיקאי האדיר, אז כמו היום, נייתן ליין . דאגתי מבעוד מועד ששניהם ישמעו כל מה שחשוב לדעת על הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי . למשל, את מה שאמר עליה ארתור מילר לאחר ששיחקה את התפקיד הנשי הראשי ב"כולם היו בני" : היא הקייט קלר הטובה ביותר שראה בכל ההפקות של המחזה שלו בעולם . חנה זהרה כששני הכוכבים דיברו אליה כאל קולגה, הזכירו פרטים מחייה והחמיאו לה . השעות היקרות שהעברתי באותו ביקור עם מי שעד אז היתה עבורי דמות מיתית, חשפו בפני את הכוחות הגדולים, המנוגדים לכאורה, בנפשה . מחד גיסא היה בה משהו מבוהל, רועד, ומאידך גיסא, היתה משולחת רסן — התאוותה לעוד הצגה, לעוד קונצרט, לעוד גל...  To the book