ענת גוב: צליל מכוון

מערכה רביעית הקאמרי 281 ביום חלוקת הצ'קים היו היוצרים עולים לרגל למשרדי שלי . ענת היתה נכנסת, אוספת צ'ק על סך 5,000 שקל, חותמת מאחור, מוסיפה, "את זה גידי לא צריך לדעת," ומשלשלת אותו למעטפה . על גבי המעטפה כתבה כתובת בבאר שבע, השתמשה בחותמת שלי, "נעם סמל", כאילו אני השולח, וביקשה ממני להעביר את המעטפות בדואר האישי שלי . מעולם לא גילתה לי למי שלחה ולמה . "לא הכול עניינך, נעם," היתה אומרת בחיוך . לימים גיליתי שהיא אימצה משפחה של ילדה שהיתה חולה במחלה חשוכת מרפא . במשך חמש שנים שלחה להם בכל חודש צ'ק . הכסף שנצבר אפשר למשפחה לקנות דירה . "אוי אלוהים" איזו מהומה גם אחרי שחלתה, ענת המשיכה להגיע לכל הצגה שלה בבניין הקאמרי . ערב אחד, רגע לפני שעלה המסך מעל "אוי אלוהים" באולם 4 קטן המידות, עמדנו יחד בצד הבמה וסקרנו את הקהל . בשבריר מבט הבחנתי באיתמר בן גביר, אז עוד לא חבר כנסת, מתיישב בקצה השורה האחרונה . מיד עדכנתי את ענת ועדנה, את עודד תאומי ושרה פון שוורצה, כוכבי ההצגה ; ואת המנהלת שלה, מזל מלכה . במחזה הזה השכיבה ענת את אלוהים על ספת הפסיכולוג, וחששתי שבן גביר חובש הכיפה עלול לראות בכך התרסה...  To the book