260 כניסת אמנים נעם סמל השיחה הזאת, על בבל וירושלים, הבאתי איתי במזוודה למשרת מנכ"ל הקאמרי . הרגישות הגדולה שלי לנושא פגשה בסקרנות של עמרי ניצן, מוטי לרנר ואילן רונן . חשבנו יחד איך לטפל בסוגיה . לרנר היה זה שהפיל את הפור על פולארד . עמרי ואני נרתמנו למשימה . עוד מימי חיפה התדיינו רבות בשאלה איך לדובב פרשיות ישראליות עלומות — איך לגעת במה שהחברה מסרבת לעסוק בו . זה מוֹתר התיאטרון . אמנויות יכולות לעשות אילוסטרציה, לפנטז, לערב בין מציאות לבדיון . הן אינן היסטוריון ויכולות לדבר את ה"בערך" . כשאתה מנהל תיאטרון אתה גם שותף לכתיבת הפתשגן, תמצית הסיפור של החברה שבתוכה אתה חי ופועל . בפרספקטיבה היסטורית, לא העובדות הן ששורדות, אלא היצירות . המחזה של לרנר התמקד באמצע שנות השמונים . מחזה בעל שתי נקודות מבט : של המרגל, ג'ונתן פולארד, ושל רעייתו, אן . את דמותה של אן פולארד מיקם בבית חולים לחולי נפש בישראל . דמויות אחרות במחזה היו המפעיל של פולארד מטעם ישראל, אביאם סלע ; איש המוסד הוותיק, רפי איתן ; הדוד של אן, סם גולדשטיין, שנודע כתורם גדול לישראל ; והתובע האמריקאי במשפט פולארד, ג'וזף דיג'נובה . ...
To the book