עונג שבת עם אלן גינסברג ויבגני יבטושנקו

מערכה שלישית קונסול התרבות בארצות הברית 203 וילנה, כיום בליטא, אז בברית המועצות . לא עצרתי שם . חשקתי גם בבמות הרוסיות המפוארות של מוסקבה וסנט פטרבורג . במשך חודשים חיזרתי על פתחים ללא הועיל . התיאטראות הסובייטיים לא השיבו לפניות חוזרות ונשנות . משרד החוץ לא הצליח לבסס שום ערוץ של תקשורת . כמו שקורה לא פעם, המוצא נמצא הודות לקשרים אישיים . אשת יחסי הציבור המעולה של תיאטרון חיפה, עמליה אייל ( אז פלד ) , היתה חברה קרובה של ד"ר אליאס טובי, בנו של תופיק טובי, ראש המפלגה הקומוניסטית בארץ . באותם ימים רק פעילי המפלגה הצליחו לבקר בברית המועצות, על פי רוב סטודנטים ערבים שלמדו שם ברוח הקומוניזם . שיגעתי את אליאס טובי, לא הנחתי לו, עד שיום בהיר אחד הוא חזר עם בשורות רעות ובשורות טובות . מה הרעות ? שאלתי . "המפלגה הקומוניסטית לא תרשה שתיאטרון ישראלי-עברי יעמוד על במה בברית המועצות," ענה . "אין על מה לדבר," פסק . והטובות ? "יש נכונות לארח משלחת רשמית של מנהלי תיאטרון ישראלים . מאחר שאתה היוזם, עליך מוטלת המשימה לאסוף את המשלחת ולעמוד בראשה . " באותה תקופה, העריקה של עמרי לתיאטרון הלאומי עדיין צרבה...  To the book