בהשראת קניוק

190 כניסת אמנים נעם סמל קניוק היה בשבילי מודל לבן תרבות חובקת עולם . שלא כמו רבים מהסופרים הישראלים, אנשים של דל"ת אמות שמבטם ממוקד תמיד בכאן, בחברה הישראלית, ולא פעם גם בעכשיו, בקניוק היתה סקרנות מלוחה של איש ים . אך הוא לא ביקש לעצמו רק מסעות גיאוגרפיים אלא אף את אלה שבמחוזות הבדיון . והוא שהכין אותי למסע בעיר ללא מחיצות תרבותיות, שמדברים בה בכפיפה אחת על תיאטרון, ספרות, מחול ואופנה . המשימה הראשונה שלי כקונסול התרבות של ישראל בארצות הברית היתה להשיק את התרגום לספרו של קניוק . ריבוי העיצורים בשמו של הספר באנגלית הקשה עלי להגות אותו כמו שצריך . נשמעתי כמי שנכווה בלשונו . עוד לא היו לי קשרים בעיר, אבל היו לי מה שאני מכנה "קישורים" — מישהו שמכיר מישהי שמכירה מישהו . למשל, בת דוד מדרגה שלישית של נאוה, פסנתרנית ממוצא רומני שאחרי מלחמת העולם השנייה גלתה לניו יורק . דרכה הכרתי את קרוליין סטוסינגר, המנהלת האמנותית של חלל כביר בכנסייה הגדולה בעיר, Cathedral of Saint John the Divine . באולם גבה התקרה הזה, שהכיל 2,000 איש, התקיימו מדי בוקר יום ראשון קונצרטים ששודרו בערוץ PBS , ערוץ הטלוויזיה הצ...  To the book