סלווה נקארה והתקדים של "פלשתינאית"

מערכה שנייה התיאטרון העירוני חיפה 163 והסעה מהכפר אל התיאטרון ) . במבנה הקטן בוואדי הכנסנו 400 צופים לאולם שמכיל 200 מושבים : בעמידה, ברווחים שבין הכיסאות, בצמוד לקיר . המבקרים יצאו משתאים . המחזה העל-זמני של בקט ננעץ פתאום בזמן ובמקום מסוימים מאוד, פוליטיים, עדכניים . זאת היתה הוכחה ניצחת לכך שהרוח של תיאטרון חיפה לא תיפול עם עזיבתו של עמרי . השלטון המשולש של גדליה בסר, יהושע סובול ושלי היה תקופה הרפתקנית . לכל אחד מהמנהלים האמנותיים היו הטעם והגחמות שלו, נקודות חוזקה ותורפה . הטריומווירט שלנו אִפשר לסובול להמשיך לנסוע בעקבות הפקות של מחזותיו ברחבי העולם . באחת הטיסות, הנוסעת שלידו לא הפסיקה לבכות . הוא פתח איתה בשיחה וגילה שהיא פלסטינית שנפלה קורבן לאטימות בירוקרטית . כשחזר לארץ החל לכתוב במרץ מחזה . בערב יום העצמאות בקמפוס הר הצופים, האוניברסיטה העברית, ירושלים, במאי צעיר מצלם דרמה טלוויזיונית אודות שחקנית פלסטינית מחופשת לישראלית . סובול נתן למחזה את הכותרת "אני פלשתינאית" . באותם ימים המילה פלסטינים / פלשתינים על נגזרותיה השונות לא היתה חלק מהלקסיקון הישראלי . היו ערבים, תושבי השט...  To the book