עמרי ניצן, תמונה שנייה: העריקה

מערכה שנייה התיאטרון העירוני חיפה 159 גם לא כשאמר, "את 'נפש יהודי' עברנו, את 'עקומים' ו'גטו' עברנו, עברנו אפילו את 'האי' ואת 'משיח' . את 'גודו' לא נראה לי שנעבור . שני פלסטינים כבושים, עייפים, מאובקים שמחכים למשיח גואל — על זה לא ישתקו לנו . " המילים האלה של עמרי הדהדו לי כאשר אחד מעובדי התיאטרון עדכן אותי טלפונית בחדשות הבוקר . עוד לא הספקתי להגיב, וכבר עמרי עמד בפתח הבית של נאוה ושלי בכרמליה . הוא הגיע לפגישה היומית שלנו כתמול שלשום . התיישב במקומו הרגיל, הכורסה הירוקה, מתכוון לפתוח בעוד יום עבודה . הסתכלתי עליו במבט קר ושאלתי אם הוא לא מבין שמדובר בבגידה . "לא," הוא אמר . "אני לא עוזב מהיום למחר . אתחיל בהבימה רק בעוד חצי שנה או שנה . " גירשתי אותו מהדירה . נאוה נהגה לומר שכשהוא יצא מדלתנו, הוא נפל אפיים ארצה, לתוך שיחי הקוצים שמצדי השביל . עוד לא חלף הבוקר, וחבר מתל אביב צלצל וסיפר שעמרי ישב אתמול במשרדי הבימה וחתם עם "כל" הבמאים . אילו במאים ? "אילן רונן, חנן שניר, חנוך לוין, דוד לוין . אם לא תתעשת תאבד גם את גדליה בסר ואת יהושע סובול . " התעשתִּי ורצתי לתיאטרון . כצעד ראשון זימנת...  To the book