דו־קיום או קיום במשותף? מכרם חורי ויוסוף אבו ורדה

154 כניסת אמנים נעם סמל גרו בוואדי ניסנאס, מקום משכנם של רבים מערביי חיפה . נאוה היתה אומרת שאם רוצים לדעת היכן גרות המשפחות הערביות בעיר, יש לחפש את הרחובות שנקראים על שם סמלים ציוניים : רחוב כ"ט בנובמבר / העצמאות / מלחמת השחרור / שדרות הציונות . וודיעה ומכרם היו החברים הערבים הראשונים שלנו, אנשי שלומנו, שותפים ליצירה ולבילויים, לארוחות ולמפגשי משחק עם הילדים . בהצגה "חפצים", פרי עטו של א"ב יהושע, גילם מכרם את בן דמותו של בולי . בתחילת החזרות, כאשר בולי תיאר בפני השחקנים את דמותה של אמו, מכרם עצר אותו ואמר, "האישה הזאת נשמעת כמו אמא שלי . " בחדר השתררה דממה . בולי הגיש למכרם יד ואמר, "האמא הגדולה של המחזה היא נשים פלשתינאיות, ארץ ישראליות, מנדטוריות . זאת האמא של נעם והאמא שלך והאמא שלי . " שנים אחר כך, באחת מנסיעותיה ללונדון, מצאה נאוה באחד הארכיונים תמונה משותפת של אמא שלי ואמא של מכרם תחת הכותרת "פלשתינה 9291" . כאשר עמרי ואני גיבשנו את התפיסה של תיאטרון בן המקום, רצינו לנצל את האוצר הבלום של האליטה הרוחנית הערבית בחיפה . פנינו לסופרים התושבים, אמיל חביבי ואנטון שמאס, וגייסנו ללהקת...  To the book