מסעות נינה סימון בארץ הקודש

100 כניסת אמנים נעם סמל שכמו שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, כך הוא תוצר של סביבתו . הסתופפתי עם אמנים ויוצרים, עם יוסי בנאי, עם יוני רכטר, עם יהודית רביץ ; השיחה תמיד עסקה במוזיקה, במילים, בהוויה תרבותית . במרחב הזה הדהד שמה של נינה סימון כדמות נפילית . כשעדי אמר, "נינה סימון מוכנה להופיע בארץ הקודש," חשבתי על " Wild is the Wind ", על " Who Knows Where the Time Goes ", על " House of the Rising Sun " — להיטים חסרי גיל שסימון ביצעה באופן פלאי . חשבתי על הצהרת הכוונות שגלומה בהופעה כזאת עבור בידור לעם : אוכל להרחיב את גבולות הגזרה של מפעל חיי הלא ארוכים . רציתי להשביח את האמנים שלי, להזין את מתי כספי, את שלמה ארצי, את קורין אלאל בדשן יקר ונדיר מארץ אחרת . באותן שנים היו שני אולמות ענקיים בישראל : היכל התרבות בתל אביב ובנייני האומה בירושלים . היכל התרבות היה הנחשק מביניהם, והמפיקים והאמרגנים התחרו עליו בחנוכה, בפורים, בערב יום העצמאות ובערב השנה האזרחית החדשה . באותה שנה, בסילבסטר, ההיכל היה בידי . בניתי תוכנית : אם נינה סימון דורשת להיות בכנסיית המולד בערב חג המולד, היא תגיע לארץ כבר בתחילת ד...  To the book