|
|
042׀ ג'ו קוהיין כשעברתי באותו יום בפארק, ראיתי בחור יושב ליד שולחן מתקפל ולידו השלט "לאן אתם הולכים ? " התיישבתי ליד השולחן שלו ודיברנו קצת . שמו היה ג'וּדה ברגר . הוא היה בן עשרים ושלוש, והוא התחיל לעשות את זה לא מזמן — בהחלטה של רגע, הוא אמר, אבל הפעילוּת שלו התקדמה יפה . אנשים התיישבו ודיברו איתו — על כל דבר . הוא נתן להם להוביל את השיחה, ועודד אותם אגב כך בשאלות פתוחות, או שפשוט ביקש מהם עצות לחיים . לאחר מכן הוא כתב לעצמו במחברת כל דבר חכם או יעיל שאנשים אמרו לו . הוא הבטיח לי שזה לא איזה תרגיל שנועד לרשתות החברתיות או משהו כזה . לא היו לו באמת מטרות מוגדרות בעניין הזה . הוא אמר שהוא פשוט מתעניין באנשים, והוא חושב שהוא מתאים לזה . "אני לא מנסה לטעון שאני מיוחד," הוא אמר לי, "אבל אנשים תמיד אומרים לי שאני מסוגל לדבר גם עם קיר . אז חשבתי שאנצל את הכישרון הזה . " כעבור שבועיים אני נפגש עם ברגר לקפה . הוא חברותי, אנרגטי ומלא עניין וסקרנות . הוא מספר לי שעבר לניו יורק לפני שנה, אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטת בינגהמטון בצפון מדינת ניו יורק . הוא עבד בהתחלה בגיוס אנשים למשרות הייטק, א...
To the book |
|
|