פרולוג: זרים במונית

21׀ ג'ו קוהיין שבחוויה האנושית . הם מתגלים כעולמות שלמים בפני עצמם . וכשהם מאפשרים לנו לחדור פנימה לעולמם, אנחנו יכולים להפנים מעט ממי שהם, וכשאנחנו עושים זאת, אנחנו צומחים מעט בעצמנו . אנחנו משיגים מעט אמפתיה, חוכמה או הבנה . המונית מגיעה סוף-סוף . נוהגת בה אישה מבוגרת למדי . אנחנו נכנסים, ואני מחליט להדגים לחברַי את מה שדיברתי עליו . ( כפי שתיווכחו בקרוב, יש לי חיבה מיוחדת לנהגי מוניות . ) אני שואל אותה על החיים בננטקט . היא עונה . אני שואל עוד משהו . היא עונה . היא מתחילה להרגיש בנוח, ובמהלך נסיעה של עשרים דקות היא מספרת לנו את סיפור חייה . היא נולדה למשפחה עשירה באפּר וֶסט סייד של מנהטן . כשהיתה קטנה, אנשי החברה הגבוהה שהוריה השתייכו אליה נהו אחרי איזו אופנה מופרעת שהיתה כרוכה בקשירת שוקיים של ילדים . זה נועד, כך היא הסבירה, לחסוך מאותם אנשי החברה הגבוהה את ההשפלה שבצורך להסתובב עם ילד שהשוקיים שלו אינן נאות מספיק . הוריה גרמו לה לנכות בגלל הטיפול הזה . היא התקשתה ללכת . מה הם עשו כשהבינו מה קרה ? אני שואל אותה . הם התייעצו עם אורתופד או עם פיזיותרפיסט ? הם ניסו לתקן את הנזק שעשו ו...  To the book