|
|
הספירה לאחור 1945 | 213 היא הצליחה סוף-סוף להודיע להוריה שהיא חולה ואומללה . המורים בבית הספר צנזרו את מכתבי הילדים . התלמידים לא הורשו לדבר על המחסור במזון ובמים זורמים ועל הימים הארוכים של עבודה בכפייה . אבל יום אחד הידקו הגתה תוכנית : היא ומיושי יכתבו "מכתבים אמיתיים בלי צנזורה", ואז יתגנבו במורד המדרגות הרבות אל הכפר, וישלחו אותם במשרד הדואר . לא עבר זמן רב עד ששתי הילדות שמעו שאמהותיהן בדרך לקחת אותן . למרות המלחמה, הן חוזרות הביתה ! השעה היתה כמעט שעת ארוחת הצהריים, אבל הילדות לא היו רעבות . לא, הן המשיכו להסתכל, מקוות הידקו בת החמש, כתלמידת כיתה א' באקדמיית סייבי, אפריל 1940 . 214 | כריס ואלאס לראות את האמהות שלהן . פתאום — הן הגיעו . כששתי הנשים הופיעו סוף- סוף מעבר לפינה, הבנות רצו אליהן, צווחות, במורד המדרגות, היישר אל זרועותיהן . הידקו ומיושי חיבקו אותן ובכו מרוב שמחה . לאחר שהחגיגה נרגעה במקצת, האמהות אספו את חפציהן והציעו לשכור חדר ולהישאר בעיירה הקטנה והשלווה עוד כמה ימים . "יש התקפות אוויריות על העיר בכל לילה," אמרה קימיקו . "נוכל לישון כאן כמו שצריך . " הידקו ומיושי לא ...
To the book |
|
|