|
|
שורשיו של המודל נטועים בעבודתו של הפסיכולוג האמריקאי הדגול קרל רוג'רס ( Rogers ) , שטען ששינוי אמיתי יכול להתרחש רק כאשר מטפל מקבל את המטופל או המטופלת כפי שהם ‑ הגישה מכונה : הערכה חיובית בלתי מותנית . לעומת זאת, רובנו הגדול, כך הסביר רוג'רס, לומדים לצפות לכך שאהבה, שבחים ואישור תלויים בכך שאנחנו אומרים ועושים דברים שאנשים ( החל מהורינו ) מחשיבים לנכונים . כלומר, כיוון שמבחינת רובנו היחס החיובי שאנחנו חווים מותנה, אנחנו מתרגלים להסתיר את מי שאנחנו באמת ואת מה שאנחנו חושבים באמת . במקום זאת אנחנו מתאימים את דברינו במטרה לזכות באישור, אבל חושפים מעט . משום כך, אינטראקציות חברתיות מעטות מאוד מובילות לשינוי התנהגות ממשי . חשבו על מטופל אופייני הסובל ממחלת לב חמורה ומתאושש מניתוח לב פתוח . הרופאה אומרת למטופל, "הניתוח הזה לא ירפא אותך . הדרך היחידה להאריך את חייך היא שינויי ההתנהגות הבאים . . . " המטופל אסיר התודה עונה, "כן, כן, כן, כמובן, דוקטור ! קיבלתי הזדמנות שנייה . אני אשתנה ! " האם הוא עושה זאת ? מחקרים רבים מוכיחים שלא, שום דבר לא משתנה . שנתיים אחרי הניתוח, יותר מ ‑ 90 אחוזים מהמט...
To the book |
|
|