על גבול הצפון היה הדבר

162 | פרק שביעי הבית הוא מגן, אלא על אדמתו ועבודתו עליה . בשעת סכנה יעבדו אנשים אחדים בצמד בהמות אחד – על עבודת השדה אין מוותרים . כך קרא אהרון שר, איש כנרת, אשר עלה להגנת הצפון עם ראשוני העולים, ויסיים : "אל תיתנו לגליל העליון לנפול ! " אך הוא נפל . . . מכדור מרצחים נפל אהרון שר . על יד התלם . במקום חרש שם נפל . בשדות תל חי . ויעמוד קומץ הפועלים הרחק בצפון . בודדים ומועטים עמדו, מול אויב גדול מהם פי כמה, צמודים אל עמדתם בנאמנות אחרונה . יום-יום . לילה-לילה . יומם ולילה ועמהם יוסף טרומפלדור, הגיבור הגידם, העז והאמיץ, חולם החלוציות בישראל, אשר זה רק עלה בשנית ארצה, מבשר העלייה הגדולה המסתערת . כה עמדו באש בודדים מול רבים, מתי מעט בלב השממה המשתוללת עד היום ההוא, היום המר והנמהר, יום הדמים יוד-אלף אדר . "אלה הם רגעי האחרונים . תגידו לכולם כי יעמדו עד הרגע האחרון למען כבוד ישראל" – כך קרא יוסף טרומפלדור לחבריו במערכה האחרונה, והוא מתבוסס בדמו . יוסף טרומפלדור הנאהב והנעים, העז והנבחר, סמל הגבורה הטהורה על במותיו חלל . לפני בני עוולה נשפך דמו . ואיתו חמשת חבריו אשר בחייהם ובמותם לא נפרדו ....  To the book