מורשת תל חי | 159 והם עמדו . עמדו בפני אויב חזק מהם פי עשרה, פי עשרים . וביום המר והנמהר הגינו על מקומם במשך כל הזמן כשלושה מניינים פועלים יהודים בפני מאות בחוץ, מעבר לשער, ובפני "האופיצרים", ראשי האויב, שחדרו פנימה מזוינים בפצצות – חדרו בעורמה, בהיראותם כשליטי המקום ובדברם שלום בפיהם – שלום ורתת – אפס ההכרה הזאת, ההכרה כי עוד לא פסה גבורת נואשים מישראל, ההכרה שהקנתה לנו תל חי מחדש, עלתה לנו באבדות, שאינן לפי כוחותינו בגבולות "דן ובאר שבע" – יוסף טרומפלדור, הנאהב והנעים, העז והנבחר, סמל הגבורה הטהורה, על במותיו חלל . לפני בני עוולה נשפך דמו, ואיתו עוד חמש נפשות : בנימין מונטר, שרה צ'יז'יק, דבורה דרכלר, טוקר, שרף, אשר בחייהם ובמותם לא נפרדו . מיטב דמנו . לפני בני עוולה נשפך מיטב דמנו . אשר יגורנו ואשר לא יגורנו – בא עלינו . מכה אנושה הוכינו . ונשאלת השאלה : הזכאים אנו, הנשארים, לקורבנות כאלה ? אנו, אשר טומאת החיים והריקנות והאפסות מסביבנו ובתוכנו – הרשאים אנו לשאת עין ולהביט על הטהורים והאמיצים האלה, אשר השליכו את נפשם הם מנגד, אשר הלכו בעצמם ונדקרו ? אנו הרואים מרחוק, מעל עמודי העיתוני...
To the book