"דלוו ההזחמנויות" 111 עדנה, בת 42 , הגיעה אלי לפני כמה שנים לתקופה של כארבעה חודשים . אחר כך נעלמה, שבה לטיפול לכמה פגישות, שוב נעלמה, וככה המשיכה עד שהחליטה שמספיק, "מיציתי את העניין . " היא מגדירה את עצמה "סוּפּר פמיניסטית", פעילה במאבק נגד אפליית נשים ואפליה מגדרית ועסוקה בכל הנוגע לארגוני נשים . יוצרת מרחק ברור בינה לבין ה"זכרים" ( כך היא מכנה אותם ) . אין לה בהם שום אמון, אך באותה נשימה היא גם מתארת בדידות רבה וציפיות גבוהות מעצמה ומחברותיה, המשמשות תחליף לבן זוג ( ללא קשרים מיניים ) . ביחסיה עם חברות היא לוחצת עליהן שיקבלו את דרכה ודעותיה וכופה עליהן להתאמץ ולעשות כרצונה . אמנם היא מאוד כריזמטית, אך גם חוברת לנשים תלותיות וחלשות, שמולן היא מצליחה להתנהג בדרכה זו, אלא שבסופו של דבר גישתה החד- צדדית יוצאת משליטה . היא אינה מוכנה לקבל הוראות או המלצות מאף חברה, עד שהן "מתמרדות", כועסות על התנהגותה, והקשרים מתרופפים או מתנתקים . לעתים פוגשת עדנה גבר שמקבל את "החוק הנשי" שלה — שהיא הקובעת והיא המחליטה . אם הוא מסכים לכך, היא מעניקה מעצמה יותר, ואפילו מזמינה אותו לביתה לסופשבוע ואף ליו...
To the book