אבתקשקנ באקהבנ 158 במרחב הפלסטיני הגלילי ( עצי הזית, אישה מזרחית, וגם דמות החסיד ) , ואילו בתמונה השנייה, שצוירה כעבור שנתיים, אפיונים אלו של הרקע המקומי נעשים מטושטשים, והציור מכיל רכיבים של איקונה . אגב, בין שני הציורים הללו, בשנת 1925 , פורסם סיפורו של עגנון "מעשה בעז", שגם בו לצפת ולמירון יש תפקיד . בדיעבד אפשר לומר שההר סימל אפשרות אחרת, שאיננה נענית לחלוקות השגורות . גם בעניין זה, כפי שהראה אבי-רם צורף, השמיע ר' בנימין עמדה אחרת . הוא קרא להפוך את ההילולה לרשב"י במירון לאחד מיסודות התחייה הלאומית, ותיאר 20 בעבור רבים כמותו, צפת ומירון היו באופן נרגש ונלהב את ההכנות לקראתה . יסוד מרכזי של תודעתם היהודית, וחלק מדימויי ארץ ישראל שלהם . אבל מירון הורחק מהזיכרון הלאומי, מהיזכור . הדרך למירון נותרה מחוץ למסלול הרגיל של "הארץ החדשה", והיא לא נכללה במסלולי ההכשרה והמורשת שהיה להם חלק חשוב בעיצוב התרבות הציונית . יתר על כן, ציירים שפעלו בהקשר המודרניסטי 21 ופנו לצפת, כמו יצחק פרנקל, הודרו מהאמנות הישראלית . החגיגות במירון קיבלו נופך חדש למן שנות השישים, כאשר הצטרפו אליהן 22 כפי שהבחין יור...
To the book