"לתכלית האדם": ישראל והאנושות — הקדמת הבית יוסף

בטאבת צתאקאצ בהמטט צהקוב : בט 126 פתיחה זו מופיעה בכל הכרכים ובכל המהדורות של בית יוסף . היא איננה מובנת מאליה כלל . אין לראות בה אפולוגטיקה, גם אם אפשר למצוא בה הדים או תגובה לפולמוס הנוצרי כלפי היהדות . בעבור קארו, ההשקפה שהעולם נברא למען האדם היא מהותית, והיא מהווה בסיס לתפיסת התורה והמצוות ולהפקעתן מן הסדר הטבעי . תפיסת המין האנושי כתכלית הבריאה חיונית עבורו לשם הצדקת התורה שהאל הנחיל ליהודים ברוב אהבתו . האל העניק ליהודים תפקיד, ובכך, ורק בכך, 56 הוא הבחין את היהודים משאר המין האנושי . האדם שר' יוסף קארו מדבר עליו מקבל את משמעותו מתוך התורה, והמחויבות כלפיו מתקיימת מתוך תודעת הבחירה והגדרת הייחוד . אשר על כן, אני מעדיף להימנע מלהתייחס אל עמדתו כאל עמדה אוניברסלית, ותחת זאת לדבר על כלל-אנושיות . מושג האוניברסליזם קשור הדוקות לדימוי העצמי המערבי-נוצרי, 57 המושג "כלל-אנושיות" בעייתי והוא מלווה בשלילה של מי שנתפס כעומד נגדו . גם הוא, אבל אפשר להשתמש בו כנגד מושג האוניברסליזם, הכרוך לא אחת 58 עם זאת, נשאלת השאלה באיזו מידהבשלילת ההיבטים המזוהים עם צפת . ההכרזה הכלל-אנושית של קארו בעצם ...  To the book