המשיחיות ושאלת המקדש

וטבט בומבטצצ אהקשקבט במ ביטק תצ 98 במוסד הקורבנות שלב קדום ולא מפותח . הציונות ביקשה אפוא לשחזר את העבר אך מתוך העברתו אל העתיד הטכנולוגי ואל ערכי הנאורות האירופית . הפרויקט הציוני שמר על עמימות בכל הנוגע למקדש . ההתעלמות מהמקדש והצורך לטשטש את מקומו במסורת היהודית מיטיבים לשקף את האמביוולנטיות כלפי ירושלים בתרבות הציונית . ירושלים עוררה חרדה כי היא סימנה את ההשלכות של הנרטיב הציוני, את האפוקליפסה המשיחית שהוא ביקש להתנער ממנה . הר הבית, ציון — מקור שמה של התנועה, המחישו שאי-אפשר לראות בציונות בפשטות תנועה לאומית . שהרי הסיפור המקראי לא נעצר בשמואל ושאול, אלא ממשיך ממלכות דוד לשלמה ולבניין בית המקדש . אכן, הכותל הפך להיות סמל לאומי, 43 השיבה אל יהושע, ובאוטופיות ציוניות מוצע מקדש חלופי, לא על הר הבית . כלומר הצבת שיבת ציון כשחזור העבר המקראי שקדם לבית הראשון, מעוררת את האפוקליפסה והופכת את כינון המקדש בהר הבית למסקנה מתבקשת . לפיכך, דווקא הנרטיב הציוני, המבקש להבחין בין ציונות ובין משיחיות, משמר את האפוקליפסה כגורם מתמיד בתוך המציאות . דומני שלזה התכוון גרשם שלום כאשר הזהיר מפני הסכנה ...  To the book