בין התגלות לגאולה: המשיחיות של צפת

תודעת משנה, תודעת מקרא : צפת והתרבות הציונית 89 כדי לשלול קיומו של דגם משיחיות הנובעת מתחושת חורבן . זאת ועוד : אף הטיעון בדבר אפשרות של טיפוס בעל איווי לתחושת חורבן — בין אם התרחש ובין אם לאו — אין בו כדי לסלק אפשרות של מבנים רעיוניים ופרקטיקות המתמודדים עם מצבי החורבן הממשיים שבני אדם יודעים להמיט זה על זה 16 ומעבדים אותם . הדיון על צפת במאה השש-עשרה, שאליו מתייחסים גם אידל וגם פדיה, ממחיש את האי-בהירות המושגית הזאת . בדרך כלל דיון זה עוסק בשאלה אם אישי צפת ראו בעצמם משיחים ואם ציפו לקץ מיידי . התשובה על שאלה זו איננה ברורה, אך כפי שאנסה להסביר, דומה שהשאלה עצמה מיוסדת על פירוש מוטעה של המשיחיות בתרבות צפת . התפיסה המקובלת היא שהמשיחיות היא התפרצות פתאומית אל תוך העולם, הנמצא במצב של גלות ושל היעדר מעורבות אלוהית . ואולם, תפיסת העולם בצפת מבוססת דווקא על קשר מתמיד בין העולמות . המשיחיות בהקשר של צפת היא פעולה מתמשכת ולא התרחשות חד-פעמית ויוצאת דופן . אדרבה, אחד מחידושיה העיקריים של צפת הוא הפיכת המשיחיות לפעילות מתמדת, הנטועה בתוך אורח החיים של הקהילה — קהילה המקדישה את עצמה לתיקון א...  To the book