השיח הציוני והמשנה

צאיהמצ צאשהו בצהקב : בט 80 57 ובין אלה העברית המודרנית — בין אלה שביקשו להעניק עדיפות ללשון המקרא, שתבעו להעניק מקום נכבד יותר ללשון המשנה ולהופכה ליסוד מרכזי של העברית המודרנית . ספרות חז"ל, וביתר דיוק ספרות המדרש התנאית, עמדה במוקד מפעלי כינוס שונים, בראש ובראשונה ספר האגדה בעריכת ביאליק ורבניצקי . חנן גפני עמד על המקום החשוב שנודע למשנה כחיבור נבדל מאז המאה השמונה-עשרה בקרב משכילים אירופים . הללו חתרו להגיע אל "פשוטה של משנה" מתוך הפרדתה, לפחות חלקית, מהתלמוד . המשנה נתפסה כחיבור רב השראה 58 שיש לחתור להבנתו ולפסוק לפיו, ואילו התלמוד נתפס כחיבור לא רציונלי . את סקירתו על התגבשות היחס אל המשנה כחיבור נבדל מתחיל גפני בצפת של המאה השש-עשרה, עם ר' יוסף התנא . אך יש הבדל רב בין תפיסת המשנה בצפת, כפי שהוצגה כאן, ובין התופעה שגפני מתאר . ראשית, הפנייה המערבית-מודרנית אל המשנה מבוססת על ניתוק מן הזוהר ומהשקפת העולם הקבלית . שנית, בקרב המלומדים המשכילים ההבחנה בין המשנה ובין התלמוד נועדה להשיג הבנה של המשנה ולפסוק על פי "פשוטה" . הפנייה הציונית אל המשנה הולכת בעקבות זרם זה : היא מבקשת לזקק א...  To the book