תודעת המקרא בציונות החילונית ובציונות הדתית

צאיהמצ צאשהו בצהקב : בט 76 נקודת המוצא של השיח הציוני-דתי הייתה שאפשר לאמץ את הציונות ואת הנרטיב הציוני בלי לוותר על אורח החיים היהודי ועל קיום המצוות . אומנם, הציונות הדתית דחתה את ההבחנה בין "היהודי החדש" ובין "היהודי הישן" על בסיס קיום מצוות ההלכה . בתוכניות הלימודים במערכת החינוך של הציונות הדתית נכלל גם "היישוב הישן" ; ולעומת מערכת החינוך החילונית, שבה ראשית הציונות נקבעה לשנת 1881 , זמן העלייה הראשונה — מתוך הנגדה חדה בין "היישוב החדש" ובין "היישוב הישן" — בספרי הלימוד של הציונות הדתית נקבעה ראשית הציונות בשנת 1777 , זמן עליית הפרושים והחסידים לארץ ישראל . ואולם, הציונות הדתית נבדלה מן השיח "הישן" בכל הנוגע לתפיסת ההלכה וה שולחן ערוך , משום שהיא אימצה את הפיצול בין דת ללאום, וגם היא לא העניקה לרגע של צפת מקום בתפיסת ההיסטוריה שגובשה במסגרתה . הלאומיות עצמה נוסחה כביטוי של גאולה — בעיקר בעקבות תורתו של הראי"ה קוק — אך בד בבד היא זוהתה עם המערב, גם אם מתוך ביקורת עליו . שלא כמו בציונות החילונית, בהקשר של הציונות הדתית עלתה 45 השאלה עד כמה אפשר באמת להתאים את היהודים למודל של הלאום ...  To the book