הכלל והיוצא מן הכלל: לאומיות, התנ"ך והציונות

צאיהמצ צאשהו בצהקב : בט 74 הזה, שהוא יחליק לתוכו באופן טבעי לחלוטין . שהרי אם המקרא עומד בבסיס המודל הלאומי המודרני, ברור שהוא מכיל את המודל המתאים ל"לאום היהודי", שהרי עם ישראל עצמו ( למעשה עברו ) הוא המודל, ומשתמע מכך שהיהודים הם לאום . אני סבור שדווקא נקודה זו ממחישה את הבעייתיות שבעצם הניסיון לדחוס את חזון הגאולה היהודי לתוך המסגרת של לאומיות טריטוריאלית . לטענתי, העובדה שהמודל של עם ישראל המקראי עומד בתשתית התודעות הלאומיות היא היא שהופכת את השימוש במודל זה להגדרת התודעה היהודית כתודעה לאומית לבעייתי, והיא שממחישה את העוקץ האפוקליפטי הטמון בו . באופן פרדוקסלי, השאיפה לנורמליזציה של הקיום היהודי, בדמות מדינת לאום, ולנורמליזציה של היחס לארץ ישראל, ממחישה דווקא את החריגות של העם היהודי ושל הארץ . קיומה של קולקטיביות יהודית קדומה, המזוהה עם "עם ישראל", מעלה את השאלה מה המשמעות של הגדרת היהודים כלאום במובן המודרני, המחולן לכאורה, ומה הבעייתיות הכרוכה בכך . זו אינה התודעה המובנת מאליה של היהודים, כפי שנוטים להתייחס אליה, אם כי ברור שהתודעה היהודית מנוסחת במונחים לאומיים במובן הרחב של המ...  To the book