אוֹהבתיך

ש י ח ה | 333 צמצומן של תמונות המחשבה נעשה באמצעות חיתוכן להיבטיהן השונים : התפתחות הלשון ריבתה את המושגים והשמות, אבל ניתקה את זיקותיהם ההדדיות, ועִמן את גוֹני המשמעות והרגש . הזמן הוא קיטוע, אבל הזיקה קשורה תמיד במכלול ואינה כבולה במצב הבודד . "אֲהַבְתִּיךְ" הוא צורת פועל נשלמת, שפירושה 'אני אוהב אותך לחלוטין, בשלמות' . "אוֹהֲבֵךְ" הוא צורה בלתי נשלמת, שפירושה 'אני אוהב אותך באופן מתחדש תמיד, בלתי נגמר' . "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ" — אני אוהב אותך באהבה שהיא גם בעיצומה תמיד והיא גם שלמה וגמורה . האהבה יכולה להיות גם מתחדשת תמיד וגם שלמה וגמורה . האוקסימורון הלשוני הוא זיקה ככל זיקה ; אין בו סתירה חווייתית, אלא הצבעה על הדיכוטומיות של מושגי חשיבתנו . ככל שיש בשפה יותר שמות, תארים ופעלים מצטמצמות בה הזיקות הלשוניות של כל מילה ומילה . קונקרטיזציה ופירוט יתר של התופעות בעולם משרתים סימון, סיווג, וניתוח, אבל מסתירים את זיקותיהן זו לזו, ופורמים את תמונות המחשבה . משום כך, דלותה של העברית בשמות עצם ופעלים היא דווקא עושר פואטי : המילה העברית פועמת במשמעויות שונות, ונמשכת באסוציאציות לשוני...  To the book