הפְרַקטָל ההרקליטי

ש י ח ה | 309 שהוא מזכיר, הוא משחק "חצי מתוכנן" בדומה לשש-בש, והמטפורה מורה אפוא על השתנוּת המשלבת בין לוגוס לאקראיות . ההשתנוּת המתמדת עשויה להיראות לצופה בה שרירותית או אף כאוטית, אך רק מנקודת המבט הפרטית והמבודדת . את תפיסת ההשתנוּת ואת הלוגוס המניע אותה כדאי לבחון לאור מושג ה'דיקֵה' ( dikē ) — מושג יסוד יווני המבטא סדר-צדק-והרמוניה, ששימש נקודת מוצא פילוסופית משותפת להוגי התקופה . 'דיקֵה' הוא במקורו מושג קדם-פילוסופי המעוגן בתפיסה דתית : הוא מבטא סדר-על, שבו כל פרט נוטל חלק על פי חוקיות שאין להפר אותה, ואף עולמם של האלים כפוף לה . זהו סדר המקיף את מכלול המציאות ; הוא חל בטבע, בעולם האלים ובחברה האנושית, והוא דסקריפטיבי ונורמטיבי כאחד ; האדם הקשוב לאותו חוק-על הוא צדיק ( dikaios ) , כלומר אדם הפועל בהרמוניה עם הסדר הכללי . תפיסה זו של סדר קוסמי החל בכל תחומי ההוויה, מאירה אולי גם את הסיבה לכך שביוון ה"טוב" ( agathos ) הוא גם ההרמוני, ולכן גם ה"יפה" ( kalos ) . ההיבט האנושי של המושג מובן לנו בנקל, אך אצל הֶרַקְלֶיטוֹס הוא מקבל הֶקשר הכרתי 18 במקביל הוא מתייחס גם ברור יותר : דיקה היא ...  To the book