השיר שהוא דרך, השיר שהוא מקום

296 | ש י ח ה אבל השיר הוא "דרך" גם במובן של חיפוש וגילוי נפשיים ורוחניים ; השיר איננו ציר- תנועה סלול וידוע מראש . כמובן, אפשר ליצור מבנה רטורי קצוץ-שורות, שקול ואף חרוז, שיעמוד בכל אמַת-מידה פואטית בלי שיהיה בו מבחינת המשורר חידוש כלשהו, תוכני או צורני . אבל שיר כזה, אם ניתן לקרוא לו כך, אין בו רוח-חיים, ולמעשה אף פעם לא נולד ברוח יוצרו אלא כגופה חווייתית . כשאנחנו באים אל השיר בלי ידיעה מוקדמת, כשאנחנו שואלים את השיר בלי לנסות לגרש את אי-הידיעה — השיר עונה לנו, מתגלה לנו עם כל צעד אל תוך הלא-ידוע . השיר הוא דרך הדורשת את מידת ההרפתקנות הראויה ואת החיבור בין הדרך שהלכת לבין חוסר הוודאות של הצעד הבא . אינך כותב את השיר שאתה מכיר, אלא את השיר שאינך מכיר . הדרך היא גילויו הבלתי פוסק של השיר כמקום על ציר של זמן, מקום בתוך שינוי . כמושגים, "דרך" ו"מקום" כבר עברו הפשטה רבתי בשיח האינטלקטואלי של המאה העשרים, אבל כשאני אומר "דרך" או "מקום" כמשורר, הם בלתי קיימים אם איני רואה אותם בפועל . לַמשורר השיר אינו רק מבנה רטורי, ואף לא רק "מבע מילולי של הנפש", אלא קודם כול מציאות מסֵדר אחר . בתוך שיר...  To the book