ש י ח ה | 267 הצהרה זו הביאה להאשמתו במינות, ולנתק עם אל-ג'וּנָיֶד, שפיתח דרך של דיבור ברמזים מפחד האורתודוקסים, ודרכו הסוּפית הייתה סולידית במוצהר . מכאן ואילך הפך אל-חַלאג' למורה בזכות עצמו, ומשך אליו בזלזולו בחוקי הדת ובפנתיאיזם הגלוי שלו ביקורת והתנגדות הן מצד האורתודוקסיה והן מצד הסוּפים ; בסופו של דבר הוא נאסר בשנת 913 , ומקץ תשע שנים הוצא להורג בעינויים קשים . אל-חַלאג' רקד את דרכו אל הגרדום, ועל פי האגדה אפרו שפוזר על נהר הטיגריס צר שוב את אותיותיו של המאמר "אנא אל-חאק" . בדומה לסוקרטס ולישו, הפך אל-חלאג' לסמל של קידוש האמת, ועד היום שרים זמרי העם של המזרח על "מנסוּר", ששתה מיין השיכרון של האחדות הרוחנית, וְ"הַגַּרְדּוֹם הָפַךְלְמִטַּת כְּלוּלוֹתָיו" . שירי התפילה של אל-חַלאג' נעים בין הגעגוע הבוער אל האל, שהאדם סגור מפניו בתוך האני האנושי הקטן, לבין הנחמה בנוכחותו של האל שבלב . רק ברגעי חסד, רוח האל עשויה לעטוף את רוח האדם ולדבר מפיו, כפי שדיברה פעם מתוך הסנה הבוער . אז, אומר אל- חַלאג', "רוּחִי הִתְעָרְבָה בְּרוּחֲךָ, כְּמַיִם בַּיַּיִן" ; אז נעלמת תחושת הכפילות, והאל מעיד על...
To the book