|
|
262 | ש י ח ה כלומר תורה המכירה רק בתופעות כפי שהן נקלטות בחושינו : בתפיסה זו השמש אכן שוקעת, והמקל השקוע למחצה במים אכן "נשבר" בהם . תפיסה כזו עומדת בהיפוך גמור הן לתפיסתו של המיסטיקן והן לזו של המדען . למיסטיקן ולמדען, איש איש לשיטתו, הטבע הוא מערכת סימנים המצביעה על מערכת מסומנים אחרת, ולא זו בלבד, אלא שאותה מערכת נסתרת מעינינו היא הסיבה והתשתית לעולם המפוקפק של רשמי חושינו . קאֶיירוּ, שלדידו הטבע הוא בדיוק מה שנתפס בחושיו, אומר במקום אחר כלפי המיסטיקן : "מָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, אַתָּה רוֹאֶה תָּמִיד כְּדֵי לִרְאוֹת דְּבַר מָה אַחֵר" . ה"טבעיות" הזאת, שהייתה למופת לאסכולה הקינית ולאסכולה הסטואית אחריה, מקבלת אצל קאֶיירוּגוון פגני מובהק : האלוהי אינו אלא התגלותו של הגלוי . "חיקוי הטבע" של הדובר אינו מושלם לא משום שאין בו די מורכבות, עושר או 'רוחניות', אלא להפך — "חֲסֵרָה לִי", הוא אומר, "הַפַּשְׁטוּת הָאֱלֹהִית / שֶׁבֶּהֱיוֹת כָּל כֻּלִּי בְּחִיצוֹנִיּוּתִי" . לשיטתו של קאֶיירוּ, האמת היא התחושה הישירה, והדברים פשוט קיימים, גלויים לעין, מוחשים ; השקר הוא בבלתי גלוי, בבלתי מוחש . השקר ה...
To the book |
|
|