תמונת השיר

ש י ח ה | 217 מטריקה, או לפחות נגינה והפסק של מספר הברות או הטעמות נתון — וכך מודיע על עצמו כשירה . למעשה כלל זה נכון גם לגבי שירי-פרוזה, אלא שבאלה משמש היעדרו של הממד הטיפוגרפי להסוואתה של המטריקה, או להדגשת המבנה התחבירי . אולם ענייננו כאן במהלך ההפוך מזה — במניפולציה המרַבית של הצורה, באופנים השונים שנקטו מי שניסו להדגיש את מראה השיר ואף ליצור באמצעותו אפקט נוסף או משלים על הקורא . השיר החזותי, ובמיוחד הקליגרמה, מנסה לבצע צורנית את תכניו על הדו-ממד של הדף . דוגמה לטכניקה כזו ניתן למצוא כבר במאה ה- 17 , ב"כנפֵי איסטֶר" של ג'ורג' הרברט : אֵלִי, אַתָּה שֶׁאֶת אָדָם בָּרָאתָ בְּעֹשֶר בְּלִי חֲסָךְ אַף כִּי אֶת אֵלֶּה אִבֵּד בְּסִכְלוּתוֹ, וְעוֹד נִשְׁחַת הוּא וְהָלַךְ עַד אֲשֶׁר לְהַוָּתוֹ לֶעָנִי וְדַךְ הָפַךְ : אִתְּךָ נָא תֵּן וְאֶתְנַשֵּׂא כָּעֶפְרוֹנִים, בְּרֹב בְּרָכָה וֶעֱזוּזְךָ הַיּוֹם אָשִׁירָה בְּכָל פֶּה ; אָז תָּאִיץ בִּי הַנְּפִילָה לָעוּף אֶל שְׁמֵי הוֹדְךָ . רַךְשָׁנִים, רֹב צַעַר רֵאשִׁית יָמַי הֵבִיאוּלִי אֲבָל עֲדַיִן, בְּכָל מַדְוַי וּבוּשָׁתִי הֵן עַל פְּשָׁעַי גָּמ...  To the book