150 | ש י ח ה ממצות אותן היטב : " Do ut des " ( "אני נותן, כדי שתיתן" ) או " Do ut abeas " ( "אני נותן כדי שתסתלק" ) . בהתאם, ביטא הפולחן שני סוגים של מערכות-יחסים, שהתבטאו בגילוייו השונים — מנחות, זבחים ונסכים, נדרים ותפילות, תהלוכות, חגיגות, לוויות, וכו' . גם סוגי טאבו, טומאה וטוהרה, ניתנים להתפרש כמילוי התנאים הנדרשים במסגרת אותה מערכת-יחסים שבין המאמין לאלים . עם זאת הפולחן נפוץ במתכונתו זו בעיקר בדתות הגדולות, ובחברות שקידשו היררכיה חברתית . בתרבויות אחרות עיקרו של פולחן היה לאו דווקא בסוג זה של משא-ומתן, אלא באמונה וברצון לפעול פעולה מאגית על העולם, ולהשפיע בדרך זו על מהלך האירועים בו . בתפיסה המאגית מצויה ראשיתו השמאניסטית המשוערת של הפולחן, וזו באה לביטוי גם בגלגולו המאוחר יותר בתֵיאוּרְגיה המיסטית . במתכונת זו יש בפולחן יותר הפעלת עוצמה אישית של מבצעיו מאשר מילוי חובות כלפי כוחות-על ששליטתם מוחלטת . התפיסה המאגית של הפולחן קרובה יותר לתפיסתו היצירתית והאינדיבידואליסטית של ברַנקוזי, אבל לא הייתה התפיסה ששלטה בהיסטוריה הדתית של המערב . היסטורית, הפולחן היה בדרך כלל פעילות קבוצתי...
To the book