146 | ש י ח ה במקרא, אלא מקורם בתרבות הכללית של התקופה שבה נוצרו — התקופה ההלניסטית . הפסח המוכּר לנו הוא משתה כהלכתו במסורת היוונית של הסימפוזיון . משתתפי הסימפוזיון היו שעוּנים על צדם על גבי ספות הסבה מיוחדות לכך, והשתייה בו לא הייתה חופשית אלא התנהלה על פי מצוותו של שר טקס שניצח על סדר השתייה והדיבור . סדר הפסח נערך במתכונת זו ממש : כש"כולנו מסובין" כבמשתה היווני, וכשהשתייה והשיחה אינן חופשיות אלא על פי הסדר הטקסי שאותו מנהל אחד המשתתפים . בתחילת כל סימפוזיון ניסכו יין לדיוניסוס מקובּעת מיוחדת שאסור היה לשתות ממנה, וכל ייעודה היה לזמן את האל למקום כדי שישפוך מרוחו על המשתה וקרואיו . כך גם מכוסו של אליהו, שהחליף אצלנו את דיוניסוס, אסור לשתות, והיא ממתינה לו רק למען יפקוד את הבית ויברך אותו . כפי שניתן ללמוד מן ההגדה עצמה, בתחילה לא היה טקסט קבוע, אלא שיחת משתה של חכמים, ממש כסוקרטס ומרעיו בשעתם . הנוהג לספר את הסיפורים המיתיים ולדרוש מדרשים על תולדות החג, כמו גם השירים והדברים שמטרתם הוראה לצעירים — אף הוא בעקבות הנוהג במשתה היווני המסורתי : חיבורי 'המשתה' של אפלטון וכסנופון וכן שירי...
To the book