הטירוף האלוהי

88 | ש י ח ה אמביוולנטיות דומה יוחסה אל "הטירוף הארוטי", ואילו מצבי-תודעה אקסטטיים של נבואה ושירה נתפסו בחיוב גמור כתוצאה של השראה אלוהית . בו-בזמן נוצרה כבר ביוון הקלסית אופוזיציה רציונליסטית לתפיסות אלו, וחוקרים יווניים כאֶמְפֶּדוֹקְלֵס, הֶרודוטוס ואחרים הציעו הסברים אחרים לשיגעון, וראו בו הפרעה ביוכימית או דיסהרמוניה של אנרגיות מנטליות . כך, למשל, בדבריו על "המחלה הקדושה" — האפילפסיה — אומר היפּוֹקרָטֶס כי לדעתו "אין היא אלוהית יותר או קדושה יותר מכל מחלה אחרת, שכן יש לה סיבות טבעיות . אנשים מייחסים לה תכונות אלוהיות בגלל חוסר ניסיונם, ובגלל 5 התפעמותם מאופיָה המיוחד" . על רקע זה, הדתי והמדעי גם יחד, יש לא מעט צניעות אפיסטמולוגית בתפיסה האפלטונית של הטירוף, ובמיוחד מפיו של פילוסוף שכפר בערך האמת של המיתוס . אפלטון הבין אולי את מגבלותיה של השפיות, דווקא משום שחקר את גבולות ההיגיון ; לדעת את גבולות ההשגה הלוגית, פירושו לדעת את גבולות שליטתנו המנטלית, וגם את מחירה . ברגע של העדר גאווה ופחד כאחד, דומה שנוכל להודות כי ביחס לשפיות מציג הטירוף אפשרות של חופש והגבלה מסוג אחר — מעין "כפייה מ...  To the book